ב"ה י"ד אלול התשע"א
תכני הרמזים בתורה
מאת דורון ויצטום
הרמזים בתורה נוגעים בראש ובראשונה לשמות הקדושים ולעניינים השייכים לתורת הסוד. כך גם בנוגע לרמז בדילוג אותיות (ראה במאמר מקורות בדברי חז"ל לדרך הרמז של "דילוג שווה של אותיות"). אולם, כידוע יש בדברי חז"ל ובספרי חכמי הדורות גם רמזים רבים שאינם בקטגוריה זאת.
כבר אמרו חז"ל: "הפוך בה והפוך בה דכוליה בה" (סוף פ"ה דאבות). וכן שגור בפי חכמים כי "ליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא". והדברים כפשוטם, כפי שמורים לנו גדולי הראשונים והאחרונים. הרמב"ן כותב בהקדמתו לפרוש התורה:
…כלומר, בריאת כל נברא, העליונים והתחתונים, וגם כן כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית והמקובל בהם לחכמים, עם תולדת ארבע הכחות שבתחתונים, כח המחצבים וכח צמחי האדמה ונפש התנועה ונפש המדבר, בכלם נאמר למשה רבינו בריאתם ומהותם וכחותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם, והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז…
ועיין שם אריכות מופלאה בדבר זה. ומדגים זאת הרמב"ן בחכמת שלמה המלך ע"ה:
לידע איך קם העולם ומעשה המזלות, הראש והסוף ואמצעות הזמנים ואלכסונות הזנבות, ואיך יעשו הזמנים מרוצת השמים, וקביעת הכוכבים, לחות הבהמות וחמת החיות, תוקף הרוחות ומחשבות האדם, יחסי האילנות וכחות השרשים - כל דבר מכוסה וכל דבר מגולה ידעתי - כל זה ידע בתורה, והכל מצא בה: בפירושיה, בדקדוקיה, באותיותיה ובקוציה כאשר הזכרתי.
והגאון מוילנא כותב כעין זה בפרושו לספרא דצניעותא:
והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו.
גם בעל ספר "החינוך" מפליג בערכו של חלק זה שבתורה. בדבריו (שיובאו להלן) הוא מתרץ פליאה נשגבה: מדוע דיני התורה כתובים בדרך השונה כל כך מ"ספר חוקים"? במקום שהדינים יוגשו באופן ברור ורחב, דבר דבור על אופניו, הם כתובים באופן מקוטע ומפוזר. (לדוגמא: דיני עבד עברי בספר שמות אינם ברורים ועלולים אף להטעות, אם לא נתחשב בפסוקים העוסקים בעבד העברי בספר דברים, ולהפך. ראה רש"י בריש פרשת משפטים.) וכך כותב בעל ספר "החינוך" במצוה פ"ג:
- - - כל אלה הדברים למדנו מ"לא תענה על ריב לנטות". ועניין זה מכח חכמת התורה שיש להבין מדבר אחד ממנה כמה דברים, זה שאמרו ז"ל "שבעים פנים יש לתורה". ולפי שיודע אלהים כי העם מקבלי התורה בהתנהגם על הדרך שנצטוו בה יהיו נכונים אל החכמה ואל התבונה ויבינו בה הצריך להם אל הנהגת העולם, סתם להם הדברים במקומות ומסר להם הפירוש על יד הסרסור הגדול אשר ביניהם ובינו ולא נתנה במלות רחבות יותר, לפי שכל מלותיה גזורות ומחוייבות בחשבונן ובצורתן להיות ככה. כי מלבד משמעות מצוותיה היקרות שאנו מבינים בה, נכללו בה חכמות גדולות ומפוארות, עד שהעלו רבותינו ז"ל גודל החכמה שהניח הא/ל ברוך הוא בתוכה, שאמרו עליה שהביט הקב"ה בה וברא את העולם. (ההדגשה שלי)
ובדור הקודם: מובא ב"תורת חמ"ד" (קונטרס מדרש האותיות) שהרב וייסמנדל מצא בכתב יד קדמון בשם הרמב"ן כיצד מרומז שמו של הרמב"ם בפרשת בא, ובעצמו הראה רמז מופלא כזה בדילוג אותיות באותו המקום. והזכיר במכתב כי יש לו רמזים "כמעט על כל ספרי הראשונים, ועל כל המסכתות".
חזור לראש הדף
