קישורים נוספים:

מדגם העמים

נספח א

נספח ב

נספח ג

נספח ד

נספח ה

ב"ה י"ט תמוז התשס"ה

 

נספח ה

על מדגם העמים

מרחב הסיפורים

 

נספח זה עוסק בהרחבה בטענת "מרחב הסיפורים" של מבקרי "מדגם העמים". לשם רהיטות הקריאה ורציפות המעקב אחרי הטיעונים, אשלב כאן גם דברים שנכתבו כבר בגוף המאמר על מדגם העמים.

המבקרים התמקדו בביטויים מן הצורה "קידומת X", כאשר X הוא אחד מן השמות הכלולים ב"לוח העמים". למשל, עבור הקידומת "עם", מקבלים את קבוצת הביטויים (המופיעה בטבלה 1): "עם גמר", "עם מגוג", "עם מדי", "עם יון" וכו'. הם המציאו 132 קידומות נוספות לארבע הקידומות (עם, ארץ, שפת, כתב) הנמצאות במדגם העמים. למשל, עבור הקידומת "רקוד", הם קבלו את קבוצת הביטויים: "רקוד גמר", "רקוד מגוג", "רקוד מדי", "רקוד יון" וכו'. כך המציאו את הקידומות "מס", "מראה", "דרך" וכיוצא בזה (הרשימה המלאה נמצאת במוסף לנספח זה). עבור כל קידומת וקידומת הם חזרו על הניסוי שלנו. למשל, עבור הקידומת "רקוד", הם מדדו את מפגשי המד"שים של "רקוד גמר" עם השם "גמר" בספר בראשית, וכך עבור "מגוג", "מדי" וכו'. לדבריהם, הם עשו זאת בשיטת המדידה של הניסוי המקורי, וכך קיבלו את המובהקות עבור הקידומת "רקוד".

לטענת המבקרים הם ניסו בסך הכל 136 קידומות, והנה, התברר להם כי שלוש מארבע הקידומות שלנו היו המצטיינות ביותר. הם כותבים כי, עובדה זו כשלעצמה מצביעה על כך שעשינו מעשה תרמית. לדעתם, אנחנו בדקנו המון קידומות, ואחר כך "תפרנו" סיפור הולם להצדקת השימוש בכמה מן המצטיינות שבהן.

לפי המודל של המבקרים, בהינתן טקסט כלשהו וסידרת קידומות, ניתן ל"תפור" סיפור מוצלח עבור כמה מן הקידומות "המוצלחות יותר". כראייה למודל זה הם טוענים, שהצליחו ל"תפור" סיפור לארבע הקידומות "הטובות ביותר" בטקסט WGP (ארבע מאותן 136 קידומות שנזכרו לעיל) [1], ולהגיע למובהקות של אחד ל-20,000,000 במבחן הראנדומיזציה! הנסיון שלהם הוכיח, כך הם טוענים, שאין זה קשה, משום שמספר הסיפורים הפוטנציאליים הוא עצום.

עד כאן טענת "מרחב הסיפורים".

בנספח זה נבחן את טענותיהם אלו אחת לאחת:

  • האומנם כל הסיפורים שווים?
  • האומנם הצלחת הקידומות שלנו מעידה על רמאות?
  • האומנם המובהקות שהציגו נכונה?
  • האומנם הסיפור העיקרי שלהם הצליח?

בסעיפים א', ב', ג' וד' להלן, יוסבר מדוע התשובה לארבע שאלות אלו היא "לא", ומדוע לדעתנו, אין בסיס לכל טענותיהם.

עוד מתברר, שבקובעם את רשימת הקידומות תרמו המבקרים תרומה חשובה להוכחה, שאומנם הצלחת הקידומות שלנו נובעת מסיבה אחת ויחידה: מקיום צופן חבוי בספר בראשית. מניתוח רשימת הקידומות עולה, כי יש הבדל מהותי בין הצלחת הקידומות בספר בראשית לבין זו שבטקסט שלהם, WGP. בסעיף ה', נבחן את ההצלחה של "הרביעייה הטובה ביותר" בספר בראשית, לעומת זו שבטקסט WGP. מתברר, שבעוד שההצלחה של "הרביעייה הטובה ביותר" ב- WGP היא זו הצפויה באקראי, והסיכוי לקבלה במקרה הוא 0.354, הרי ההצלחה של "הרביעייה הטובה ביותר" שבספר בראשית היא הצלחה אמיתית: הסיכוי לקבל הצלחה כזו במקרה הוא 0.00042!

 

א. האומנם כל הסיפורים שווים?

טענת המבקרים שלכל 4 מלים אפשר ל"תפור" ספור, ושכל הספורים הם באותה דרגת חשיבות – היא טענת הבל. אזכיר, כי המשימה של מדגם העמים היתה לבדוק את עצם הגדרת המושג "עם", בדיוק במקום המתאר את התהוותם הראשונית של העמים – 70 העמים. עצם הגדרת המושג "עם", היה נושא רציני לדיון במשך אלפי שנים, בתרבויות השונות. הראיתי בגוף המאמר על מדגם העמים, כי כאשר אנציקלופדיות, מילונים ומקורות מסורתיים עוסקים בנושא "עם", הרי דיונם הבסיסי הוא במאפיינים המגדירים "עם". זה אינו סיפור "תפור": זה הדיון הבסיסי ביותר במושג, וכל סיפור אחר על העמים הוא צדדי ומשני לעצם המושג.

ברשימת הקידומות של המבקרים אפשר למצוא מלים כמו "מס", "רקוד", "דרך" וכדומה. מי שטוען שהקידומות "רקוד" או "דרך" מגדירות עם, או בונות סיפור באותה דרגת חשיבות כמו הגדרת עצם המושג "עם" – מניח שלקורא אין שכל ישר.

 

ב. ראייה" עצומה לרמאות

המבקרים מצאו "ראייה" עצומה שרימינו. הבה נעקוב אחר הטיעון שלהם:

לטענתם, שלוש מתוך ארבע הקידומות שנבחרו על ידינו, הן המוצלחות ביותר מתוך 136 הקידומות! הם מניחים שלא קיים צופן בספר בראשית (ולכן אין שום משמעות מיוחדת לקידומות שבחרנו), ולכן, ניתן לחשב מהו הסיכוי שרק במקרה בחרנו רביעיה כל כך מוצלחת של קידומות. לפי הנתונים שלהם הסיכוי הזה קטן מאד. לכן הם מסיקים שאכן לא בחרנו רביעיה זו במקרה, אלא הגענו אליה באמצעות בדיקת קבוצה גדולה מאד של קידומות.

אולם יש בטענתם טעות כפולה:

1. ראשית, נשים לב, המבקרים מנסים להביא ראייה המבוססת על ההנחה, שאין צופן, ולכן כל הקידומות בעלות (או חסרות) משמעות באותה המידה. אך הנחה זו שגויה מבחינה לוגית, שהרי לפי השערת המחקר אנו מצפים להצלחת ארבע קידומות אלו.

איזה אבסורד! הם הופכים את ההצלחה הצפויה לפי השערת המחקר, לראייה לרמאות!

נדגים זאת. אכן, קידומת אחת מארבע הקידומות שלנו מצליחה ביותר: זו הקידומת "עם". בעקבות המדידות של המבקרים, באמצעותן גילו כי הקידומת "עם" מצליחה ביותר מכל 136 הקידומות שבדקו, ערכנו ניסוי מקיף משלנו: בדקנו את כל הקידומות האפשריות בנות שתי אותיות, מ"אא", "אב", "אג" וכו' עד "תת" – סך הכל 484 קידומות. מתברר, כי הקידומת "עם" מצליחה יותר משאר 483 הקידומות בנות שתי האותיות, ויחד עם הקידומות בנות יותר משתי אותיות שבדקו המבקרים – היא מצליחה יותר מכל 600 הקידומות שנבדקו. ולא זו בלבד, אלא שמובהקות ההצלחה היא 1:5,000!

מה דעתכם: האם ההצלחה המיוחדת של הקידומת "עם" – שמבחינה מושגית היא הקידומת המשמעותית ביותר מכל הקידומות בהקשר של 70 העמים – מהווה הוכחה לרמאות, או שזו הוכחה לקיום הצופן?!

2. הנתונים שהמבקרים מציגים לקורא אינם נכונים [2], ולכן המסקנה שניסו לדלות מהם – שגוייה אף לשיטתם.

 

ג. האם המובהקות שהציגו המבקרים נכונה?

המובהקות של r2=5X10-8 בה נקבו המבקרים לגבי ארבע הקידומות שנבחרו על ידם, אינה נכונה לפי דבריהם עצמם (ראה לעיל בנספח ב). הדרך הנכונה והמדויקת למדוד את מובהקות מדגם העמים, ומדגמים הדומים לו היא שיטת RPWL .

והרי התוצאות עבור ארבע הקידומות של המבקרים בשיטת RPWL (עם 100,000,000 פרמוטציות):

r1(WGP)=6.67 X 10-5 , r2(WGP)=1.22 X 10 -4

את ארבע הקידומות שלהם מצאו המבקרים על ידי אופטימיזציה מוצהרת ביחס למבחן הפרמוטציות המקורי. להלן, בסעיף ה', נראה מה קורה כאשר עושים אופטימיזציה ביחס לשיטת RPWL .

 

ד. האם הסיפור העיקרי שלהם הצליח?

לא! מתברר, שהסיפור ש"תפרו" לצורך ארבע הקידומות המצליחות בטקסט WGP, דווקא נכשל – שלא כטענתם. כלומר, אם פועלים בדיוק לפי הסיפור, מקבלים כשלון!

אם כן, כיצד נוצרה התדמית המדומה של "הצלחת" הסיפור שלהם? איך הגיעו לתוצאה המספרית עליה הם מצביעים? – התשובה פשוטה: "ההצלחה" נוצרה אך ורק באמצעות השמטה של הרבה קידומות, שהמבקרים שכחו לציין, אך נמצאות במקור עליו הם מתבססים (ראה במוסף לנספח זה, סעיף ב'). ולכן, התוצאה המספרית כלל אינה נובעת מן הסיפור. בחירת ארבע הקידומות המצליחות אינה אלא בחירה שרירותית של קידומות ותו לא!

מתברר, שלא כל כך קל לתפור סיפור המניב הצלחה נכבדה, אפילו אם אתה מרשה לעצמך להתעלם מן השאלה המרכזית של דרגת החשיבות של הסיפור.

 

ה. בלי סיפורים!

האשמות המבקרים פורסמו באינטרנט בשנת התשנ"ח (98'). אחד הקוראים, יוסף ברמז, הבחין מיד, כמו קוראים נבונים אחרים, כי כל הטיעון של המבקרים מבוסס על שלילת השימוש בשכל הישר (כפי שראינו לעיל). הוא החליט לחקור את השאלה הבאה: האומנם המבקרים צודקים לשיטתם? האומנם לאחר שנתעלם לחלוטין מן השכל הישר – לא יהיה עוד הבדל בין הצופן בספר בראשית ל"צופן" בטקסט WGP?

יוסף ברמז תכנן וביצע ניסוי מדעי, שנועד לבדוק באופן אמפירי את התשובה לשאלה שהציב. בהשתמשו בקבוצת 136 הקידומות של המבקרים, ובהתעלמו לחלוטין מן המשמעויות של הקידומות, הוא מדד את ההצלחה של "הרביעייה הטובה ביותר" בספר בראשית, לעומת זו שבטקסט WGP.

כדי לקבל את "הרביעייה הטובה ביותר" עבור טקסט T כלשהו, מדרגים את כל הקידומות ברשימת המבקרים פעמיים: פעם אחת לפי הערך של P1 ופעם שנייה לפי P2 (הקידומות בעלות ערך Pi נמוך יותר – הן בראש הדירוג). אנו מתעניינים בארבע הקידומות הניצבות בראש כל אחד משני הדירוגים. כדי לקבוע איזו היא הרביעייה הטובה מבין השתיים, אנו משווים את ערך P1 של איחוד הרביעיה שנקבעה לפי P1, לערך P2 של איחוד הרביעייה שנקבעה לפי P2, והקבוצה בעלת הערך הנמוך יותר היא "הרביעייה הטובה ביותר".

מתברר, שגם בספר בראשית וגם בטקסט WGP, הערך של P1 הוא שהיה הנמוך ביותר. וכך נקבע, ש"הרביעייה הטובה ביותר" בספר בראשית כוללת את הקידומות: "עם", "כתב", "רכב" ו"שדות". "הרביעייה הטובה ביותר" בטקסט WGP כוללת את הקידומות: "אלהי", "דמי", "שר" ו"מלל".

המובהקות של הסטטיסטיקה P1 נמדדה לגבי כל אחת משתי הרביעיות הללו בשיטת RPWL. כך נמצא כי:

  • עבור "הרביעייה הטובה ביותר" בספר בראשית:
r1(G)=4.0 X 10-10,
  • ואילו עבור "הרביעייה הטובה ביותר" בטקסט WGP:
r1(WGP)=6.16 X 10-6.

הפער העצום בין התוצאות מעורר את הצורך להעריך את ההסתברות שערכו של (r1(G כה קטן. הדבר נעשה על ידי סימולציה, בה הושוו תוצאות אלו לתוצאות הצפויות להתקבל באקראי עבור רשימת 136 הקידומות בספר בראשית. נמצא שהסיכוי שערכו של (r1(WGP כה נמוך הוא: 0.354 כלומר, אין כאן ארוע החורג מן הצפוי לקרות באקראי. לעומת זאת, נמצא שהסיכוי שערכו של (r1(G כה נמוך הוא 0.00042! פרטים על המדידות שהוזכרו בסעיף זה – ראה כאן.

מתברר, שבקובעם את רשימת הקידומות, תרמו המבקרים תרומה חשובה להוכחה, כי אכן הצלחת הקידומות של מדגם העמים נובעת מסיבה אחת ויחידה: מקיום צופן חבוי בספר בראשית.

 

מוסף

א. רשימת 136 הקידומות:

כאן הועתקה רשימת 136 הקידומות שפרסמו המבקרים במאמרם (כולל השגיאות):

1. הקידומת הריקה. 2. אב. 3. אבי. 4. אדמת. 5. אוכל. 6. אומת. 7. אופי. 8. אחזת. 9. אי. 10. איי. 11. איל. 12. אילי. 13. איש. 14. אכל. 15. אל. 16. אלה. 17. אלהי. 18. אלוף. 19. אליל. 20. אלף. 21. אלפי. 22. אמת. 23. אנשי. 24. ארץ. 25. אשם. 26. אשמת. 27. אשת. 28. בגד. 29. בגדי. 30. בירת. 31. בית. 32. בן. 33. בנות. 34. בני. 35. בת. 36. בתי. 37. גבול. 38. גבור. 39. גבר. 40. גברי. 41. גדוד. 42. גוי. 43. גזע. 44. גר. 45. גרי. 46. דבור. 47. דגל. 48. דגלי. 49. דין. 50. דיני. 51. דם. 52. דמי. 53. דרך. 54. דרכי. 55. דת. 56. דתי. 57. זהב. 58. זכות. 59. זמן. 60. זמר. 61. זמרת. 62. זרע. 63. חבל. 64. חטא. 65. חטאי. 66. חיל. 67. חילי. 68. חק. 69. חקי. 70. חרב. 71. טבע. 72. כהן. 73. כהני. 74. כוח. 75. כח. 76. כחות. 77. כסף. 78. כספי. 79. כתב. 80. כתיב. 81. לאם. 82. לבוש. 83. לשון. 84. לשן. 85. מאכל. 86. מושב. 87. מזל. 88. מטבע. 89. מכתב. 90. מלאך. 91. מלך. 92. מלכי. 93. מלכת. 94. מלל. 95. ממשל. 96. מנהג. 97. מס. 98. מסי. 99. מעות. 100. מקום. 101. מראה. 102. נמוס. 103. נס. 104. נסי. 105. נשות. 106. נשיא. 107. סוף. 108. סמל. 109. סמלי. 110. ספר. 111. עוון. 112. עון. 113. ע"ז של. 114. עיר. 115. עם. 116. ערי. 117. פשע. 118. פשעי. 119. צאצא. 120. צבא. 121. ראש. 122. ראשי. 123. רוח. 124. רכב. 125. רקוד. 126. שדה. 127. שדות. 128. שיר. 129. שירי. 130. שם. 131. שמות. 132. שפת. 133. שר. 134. שרי. 135. שרש. 136. תושב.

ב. הסיפור העיקרי של המבקרים:

הסיפור העיקרי של המבקרים, "Celestial Guardians” ("משגיחים שמימיים"), מבוסס על פירושו של הרמב"ן לפרק י"ח בספר ויקרא. לפי דבריהם, הרמב"ן "דן ביצורים שמימיים המייצגים את עמי העולם ומפקחים עליהם" [3].

א. לטענתם, עושה זאת הרמב"ן כאשר הוא משתמש בתארים:

1. "שר". 2. "מלכי". 3. "אלהים". 4. "עירין".

ב. המבקרים "תפרו" כללים, אשר לטענתם מובילים לארבע הקידומות:

1. מלכי. 2. שר. 3. עיר. 4. אלהי.

אנו נראה מיד כי:

א. הרמב"ן השתמש בקבוצה הרבה יותר גדולה של תארים, אשר מתוכה הם בחרו, כרצונם, את ארבעת התארים שלהם.

ב. מה שהציגו כ"כלל" אינו אלא בדיחה תפלה.

ולכן, אין כאן שום סיפור, אלא בחירה שרירותית של קידומות ותו לא.

 

א. קבוצת התארים:

נציג כאן שני קטעים מפרוש הרמב"ן (ויקרא י"ח, כ"ה), ונסמן בהדגשה את התארים הרלוונטיים:

ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ - החמיר הכתוב בעריות, בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות, והנה העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ, אבל סוד הדבר בכתוב (דברים לב, ח-ט) "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו'". והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר (דברים ד', י"ט) "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים", כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם , כענין שכתוב (דניאל י', י"ג) "ושר מלכות פרס עומד לנגדי, וכתיב (שם, פסוק כ') "והנה שר יון בא", ונקראים מלכים כדכתיב (שם, פסוק י"ג) "ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס". והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות י"ט, ה') "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ", וכתיב (ירמיה י"א, ד') "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים", לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל. והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו, ולכך אמר (להלן כ', כ"ב) "ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ", וכתיב (שם, פסוק כ"ד) "ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים" יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו. והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות. והפרשה הזאת הזכירה המולך לכלול עבודה זרה עם זכרון העריות. ועל כולם אמר "אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים, ותקיא הארץ את יושביה", וכן אמר בפרשה השניה (להלן כ', כ"ו) "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", שהוא חומר איסור עבודה זרה, ולכך אמר כי מפני שהם מיוחדים לשמו בעבור כן נתן להם הארץ , שנאמר (שם, פסוק כ"ד) "ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים". והנה בחוצה לארץ, אע"פ שהכל לשם הנכבד, אין טהרה בה שלימה, בעבור המשרתים המושלים עליה והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם. ולכך יאמר הכתוב (ישעיה נד, ה) "אלהי כל הארץ יקרא", כי הוא אלהי האלהים המושל על הכל והוא יפקוד בסוף "על צבא המרום במרום" להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת המשרתים, ואחרי כן יפקוד על "מלכי האדמה באדמה". וזהו ענין הכתוב שאמר (דניאל ד', י"ד) "בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא". יאמר כי הדבר ההוא הנגזר על נבוכדנצר היא גזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא שגזרו על הכוחות הנאצלין מהן לעשות כך, ויקראו עירין כי מאצילותן יתעוררו הכחות בכל הפעולות, כמו שאמר (שם, שם, י' י"א) "ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחית קרא בחיל וכן אמר גודו אילנא וגו'". ומאמר קדישין שאלתא, כלומר ששאלו מה הרצון העליון עליו ואחרי כן גזרו להעשות כן, וזהו שאמר לו דניאל (שם, כ"א) "וגזרת עילאה היא", כי הכל מאתו יתברך. והנה השם הנכבד יתברך אלהי האלהים בכל העולם ואלהי ארץ ישראל שהיא נחלת ה', וזהו טעם "וזנה אחרי אלהי נכר הארץ" (דברים ל"א, ט"ז), כי האלוהות נכרים בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר (מ"ב י"ז, כ"ו) "לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלהי הארץ". והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם. וכן שנו בספרא (קדושים י"א, י"ד) "ולא תקיא הארץ אתכם וגו' -- ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה". ובספרי (האזינו שט"ו) "ואין עמו אל נכר (דברים ל"ב, י"ב) -- שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא לשלוט בכם, כענין שנאמר ואני יוצא והנה שר יון וגו'". והוא מאמרם (כתובות ק"י ב') "כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה", שנאמר (להלן כ"ה, ל"ח) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים", ואומר (ש"א כ"ו, י"ט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים…"

…והענין הזה הוא במקומות רבים בכתובים, ותראנו מפורש בהם אחר שפקחתי בו עיניך. וכתב ר"א בפרשת וילך (דברים ל"א, ט"ז) "ידענו כי השם אחד והשינוי יבא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו כי כולם הם בחכמה, ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום על כן כתוב את משפט אלהי הארץ, ואמר ביעקב הסירו את אלהי הנכר, והפך המקום הדבק בעריות שהם שאר והמשכיל יבין." אלו דבריו ז"ל. ואל תשיב עלי מפסוק "מיכאל שרכם" (דניאל י', כ"א) כי הוא שר משרת לבקש רחמים על ישראל, לא שר מלכות וממשלה. וכן היה שר צבא הנראה ליהושע ביריחו (יהושע ה, יג) הראה לו כי השם שלחו ללחום מלחמותיהם כענין בחזקיהו (מ"ב י"ט, ל"ה), וגם שהיה זה בהיותנו בחוצה לארץ - - -

רשימת התארים המלאה:

סך הכל סומנו כאן 26 תארים רלוונטיים. והרי הם לפי סדר הזכרתם:

1. כוכב. 2. מזל. 3. מזלות. 4. מלאכי עליון. 5. שרים. 6. שר מלכות. 7. שר. 8. מלכים. 9. מלכי. 10. אלהים. 11. אדונים. 12. מלאכים. 13. קצין. 14. שוטר. 15. מושל. 16. משרתים. 17. מושלים. 18. עליונים. 19. עירין. 20. קדישין. 21. עיר. 22. קדיש. 23. אלהי. 24. אלוהות. 25. אל. 26. שרי.

 

ב. "תפירת" הכללים:

המבקרים מסבירים כי הגיעו לארבע הקידומות שלהם, על ידי הפעלת שלושה כללים:

  1. הם בחרו רק תארים הנמצאים במפורש ברמב"ן.
  2. כאשר מלה מופיעה בדברי הרמב"ן גם ביחיד וגם ברבים, הם מעדיפים תמיד את
    צורת היחיד, אבל,
  3. כאשר ישנה רק צורת הרבים, בוחרים בה, כי אינך יכול לדעת אם זה סביר להשתמש
    בצורת היחיד.

אולם, מ"רשימת התארים המלאה" אנו רואים שישנם תארים נוספים רבים הנמצאים במפורש בדברי הרמב"ן – ולכן הם לא פעלו לפי "כלל 1" שלהם!

  • נתקדם ונראה, אלו קידומות מתקבלות מ"רשימת התארים המלאה" אם בוחרים תמיד בצורת היחיד (ומתעלמים מ"שר מלכות" שהוא ביטוי ארוך מדי):

    1. כוכב. 2. מזל. 3. מלאך. 4. שר. 5. מלך. 6. אדון. 7. קצין. 8. שוטר. 9. מושל. 10. משרת. 11. עליון. 12. עיר. 13. קדיש. 14. אלה [4]. 15. אלוהות. 16. אל.

במקרה זה, לא רק שהקבוצה כולה נכשלת, אלא גם קבוצת ארבע הקידומות 4, 5, 12 ו- 14, המתאימות לבחירה השרירותית של המבקרים – נכשלת.

  • זו הסיבה שהמבקרים המציאו את "כלל 3", ואז מתקבלת הקבוצה:

1. כוכב. 2. מזל. 3. מלאכי. 4. שר. 5. מלכי. 6. אדון. 7. קצין. 8. שוטר. 9. מושל. 10. משרת. 11. עליון. 12. עיר. 13. קדיש. 14. אלהי. 15. אלוהות. 16. אל.

גם קבוצה זאת נכשלת. כל ההבדל הוא רק לגבי קבוצת ארבע הקידומות, שהמבקרים מנסים ל"תפור" להן סיפור: 4 , 5, 12 ו- 14. ע"י החלפת "מלך" ב"מלכי", (ולפי הערה [4]) החלפת "אלה" ב"אלהי", מקבלים סוף-סוף את הקבוצה המבוקשת, המצליחה.

אבל, עצם הבחירה השרירותית של הקידומות 4, 5, 12 ו- 14 מתוך 16 הקידומות, הוסתרה מעיני הקורא ונשארה בלתי מוסברת.

  • לא פחות נלעג הוא עצם "כלל 3" עצמו, שאינו אלא בדיחה תפלה.

למשל, ברור לגמרי, כי "מלך" היא צורה נכונה. לפי הרמב"ן, "שרים"="מלכים" ולכן "שר"="מלך". ואומנם יש במקרא "מלך פרס", ואפילו באותו פרק בספר דניאל ממנו מצטט הרמב"ן את הביטוי "מלכי פרס"! ולכן, כאשר אומרים המבקרים כי "אינם יכולים לדעת" אם נכון להשתמש ב"מלך" כקידומת, הרי זה, במחילה, קשקוש.

 

מקורות והערות

1. טקסט WGP נוצר מספר "מלחמה ושלום" (של ל. טולסטוי) על ידי השתלת פרק י' של ספר בראשית לתוכו.
(חזור)

2. ראה: ד. ויצטום (התשנ"ט) על מדגם העמים. חלק ב: מרחב הסיפורים, סעיף ב.
ראה גם בספרי "הקרב על הצופן".
(חזור)

3. במקור:

i“he discusses the celestial beings who represent and supervise the Nations of the world".a #
(חזור)

4. לפי דברי המבקרים עצמם במאמרם, זו צורת היחיד של "אלהי".
(חזור)

 

חזור לראש הדף

 

 

 

 

 
אודות האתר אודות המחקר פרסומים מדעיים מאמרי מחקר ספרים ההתנגדות למחקר מה חדש? English
© כל החומר באתר זה, בעברית ובאנגלית, שחובר בידי דורון ויצטום, נכתב במקורו בעברית.
זכויות היוצר של החומר המוצג באתר זה [למעט חומר שיוצר(י)ו האחר(ים) יוזכר(ו) במפורש],
הן של דורון ויצטום, ת.ד. 16409 ירושלים, ישראל.