ב"ה י"ח תמוז התשס"ה

 

נספח ג

על מדגם העמים:

מאפייני עם

 

המבקרים פירקו את "מדגם העמים" לשני חלקים: אחד פשוט יותר, אותו כינו "רגולרי", וחלק שני אותו כינו "לא רגולרי". לצורך הדיון בלבד אאמץ חלוקה זו שלהם ואדון בה לשיטתם. כאן אתרכז באותו חלק של המדגם, שלדעתם הוא פשוט, רגולרי, ובנספח הבא – אדון באותו חלק של המדגם, שלדעתם הוא "לא רגולרי".

 

מבוא

טענות המבקרים לגבי החלק הרגולרי היו משני סוגים:

טענה א': לגבי המדידה – הם טענו כי המדידה אינה תקינה ולכן התוצאות חסרות משמעות.

טענה ב': לגבי האפשרויות להצגת הנושא הנבחר – הם טענו כי היה די חופש בבחירת האפשרויות השונות להרכיב את החלק הרגולרי (עבור הנושא שנבחר), כדי לאפשר יצירת "הצלחה" בבחינת "יש מאין".

את טענה א' כבר הפרכנו בנספח ב', עיין שם. בפרט הוכחנו, כי שיטת ראנדומיזציה מדויקת מאששת את העובדה כי מובהקות המדגם חזקה ביותר. למעשה, מתברר שהתוצאה המדויקת אף טובה מזו שפרסמנו!

טענה ב' , לגבי האפשרויות להצגת הנושא הנבחר – תידון כאן. אדון באפשרויות השונות להרכיב את החלק הרגולרי עבור הנושא שנבחר: אנתח את האפשרויות שהעלו המבקרים, ואראה מדוע הצעותיהם אינן רלוונטיות וטענותיהם אינן נכונות. יתר על כן, אוכיח על ידי חישובים, כי קומץ החלופות שהציגו המבקרים – אפילו היו רלוונטיות – אין בהם לשנות את הקביעה כי החלק הרגולרי מצליח באופן מובהק ביותר.

 

א. הגדרת החלק "הרגולרי" של מדגם העמים.

במאמר עצמו תיארתי את בנייתו של מדגם העמים. הראיתי כי מקובל הדבר, שלכל עם ישנם מאפיינים משלו (המדובר בכמה סימני היכר בודדים). לנוחות הקורא אביא כאן שוב את שכתבתי שם בסוף הדיון:

נמצא, כי לכל "עם" ישנם סימני היכר המבדילים אותו מעמים אחרים. אולי אוכל להיעזר בכך כדי לבחור את הביטויים הנדרשים למשימתי, ביטויים המיועדים לבטא את העובדה, שכל אחד משמות 70 בני נח הוא שם של "עם". שמא ניתן לעשות זאת על ידי ביטויים המבטאים את סימני ההיכר של ה"עם"?

הצעד הבא היה לחפש במה ניכר "עם" לפי המסורת היהודית. דיון יסודי בעניין זה, נמצא בקטע הבא, הלקוח מדברי הגר"א [1]:

ידוע כי העמים בכתבי הקדש היו נבדלים בארבעה עניינים.
א . בשמותיהם. כי כל עם נקרא על שם אביהם הראשון אשר יוצאים ממנו כמו כוש מצרים פוט וכנען וכדומה מהעמים אשר עד היום הזה נקראים כל זרעם מצרים אדומים [2] הכל על שם הראשון. ב. בשם מדינותיהם. כי שמות המדינות נקראים גם כן בשם המיסדם כמו ארץ מצרים. הנה נקראת המדינה על שם המיסד אותה וכן ארץ כוש ארץ כנען וכדומה. ג. בלשון. כי לכל אחד הסכימו לשון מיוחד ונקרא לשון מצרי לשון כוש. הד. בכתב. אשר לכל אחד יש כתב מיוחד.

מדברים אלה למדתי כי כל עם מתאפיין בארבעה דברים:

1. בשמו. 2. בארצו. 3. בלשונו. 4. בכתבו.

ועתה, אנו מחפשים ארבעה ביטויים המבטאים את ארבעת סימני ההיכר הללו. בחלק הרגולרי אנו מחפשים ביטויים מן הצורה "קידומת X", כאשר X הוא אחד מן השמות הכלולים ב"לוח העמים", ו"קידומת" היא מלה בסמיכות. יתכן בהחלט שניתן לבטא כל אחד מסימני ההיכר הללו ביותר מאופן אחד, ולכן צריך להחליט מראש איך נבחרים הביטויים.

לפי השערת המחקר מסתבר הדבר, כי לצורך תאור נושא מקראי, הוצפנו ביטויים בהעדפת לשון המקרא. משום כך, הגישה שלי היתה לחפש אותם צרופים הקרובים יותר ללשון המקרא. בסעיפים הבאים אראה כיצד יישמתי גישה זו. כאן אציג את הביטויים שהתקבלו:

1. "עם ". 2. "ארץ ". 3. "שפת ". 4. "כתב ".

לדוגמא: אם X הוא "גמר", השם הראשון ב"לוח העמים", הרי נקבל עבורו את הביטויים: "עם גמר", "ארץ גמר", "שפת גמר" ו"כתב גמר". כך נעשה עבור כל שם מ"לוח העמים", ונקבל את טבלה 1.

טבלה 1: הביטויים המאפיינים "הרגולריים"

הביטויים הרשומים בטבלה הם אבני הבניין של החלק הרגולרי של "מדגם העמים".

החלק הרגולרי של "מדגם העמים" הוא קבוצת זוגות ביטויים. בכל זוג במדגם שני ביטויים: הראשון, הוא אחד השמות מ"לוח העמים" (הטור הימני בטבלה), והשני – אחד הביטויים המאפיינים "השייך לו" (כלומר, הנמצא אתו באותה השורה). למשל, הזוג: (גמר , ארץ גמר), או הזוג: (מדי , עם מדי).

ניתן לראות בטבלה 1 הצגה מקוצרת לחלק הרגולרי של "מדגם העמים": כל שם יוצר זוג עם כל אחד מן הביטויים המאפיינים השייכים לו, שהם בני 5-8 אותיות. נקבץ את כל הזוגות הנוצרים על ידי השמות בטבלה. המדגם המבוקש הוא קבוצת הזוגות השונים.

תוצאת מדידת החלק הרגולרי:

1. כאשר מודדים את המובהקות בשיטת הרנדומיזציה המקורית, מקבלים את הדרוגים הבאים:

הדירוג של P₁ מתוך 1,000,000,000 ערכי P'₁ היה 70. כלומר r₁=7.0X10^-8.

הדירוג של P₂ מתוך 1,000,000,000 ערכי P'₂ היה 5667. כלומר r₂=5.67X10^-6.

המובהקות הסטטיסטית הכוללת בשיטה זו היא: r =2Xr₁= 1.4X10^-7.

2. כפי שהסקנו בנספח ב', הדרך הנכונה יותר למדידה במקרה של מדגם העמים, היא שיטת RPWL. והרי התוצאות בשיטה זו:

הדירוג של P₁ מתוך 1,000,000,000 ערכי P'₁ היה 14. כלומר r₁=1.4X10^-8.

הדירוג של P₂ מתוך 1,000,000,000 ערכי P'₂ היה 2773. כלומר r₂=2.77X10^-6.

המובהקות הסטטיסטית הכוללת בשיטה זו היא: r =2Xr₁= 2.8X10^-8.

 

ב.למה "עם"?

המבקרים טענו כנגד השימוש בקידומת "עם". אכן, צריך לעשות מאמץ מיוחד ולהעלות טיעונים יוצאי דופן כדי לדחות קידומת כה טבעית וכה מתבקשת לשמו של עם.

1. זהויות נבובות (טאוטולוגיות):

• המבקרים הציעו לבטא את הרעיון בדברי הגר"א, כי "כל עם נקרא על שם אביהם הראשון", על ידי השימוש בצורה "שם X". כלומר, עלינו לחפש האם הביטוי "שם כנען" בדילוגי אותיות נפגש עם "כנען" בטקסט.

תשובתי: זו טעות בהבנת הנקרא. הגר"א דיבר על התשובה לשאלה "מה שם העם?" ואילו המבקרים הציעו כתשובה - את השאלה עצמה! זה נשמע כמו הבדיחה הידועה: אתה שואל אדם: "אנא, אמור לי: מה שמך?" והוא אומר לך: "מה שמך."

• המבקרים הציעו עוד אפשרות: לבדוק האם "כנען" בדילוגי אותיות נפגש עם "כנען" בטקסט.

תשובתי: אנסה להמחיש את הלקוי בהצעה זו בעזרת הדוגמה הבאה: נפתח במילון [3] בערך "ישראל", וניווכח שזה שם פרטי, זכר. אבל, נמצא שם גם את הצירופים "עם ישראל", "ארץ ישראל", ו"מדינת ישראל". ועוד נמצא שם, שגם השם "ישראל" בעצמו משמש במקום כל אחד מהצרופים הללו.

בדרך כלל מובן מן ההקשר בטקסט למה הכוונה ב"ישראל": ל"עם ישראל", ל"ארץ ישראל", ל"מדינת ישראל", ליעקב אבינו או לילד ששמו "ישראל". לעומת זאת, כאשר נלקח השם "ישראל" כביטוי בודד, לא כחלק מטקסט, איך אפשר לדעת לאיזו מן האפשרויות הרבות מתכוונים?

ועתה, איזה מסר יכול להיות מוצפן על ידי זהויות נבובות אלה? – שום מסר! בוודאי לא המסר שאנו תרים אחריו: שכל אחד מ-70 בני נח הפך להיות עם לכל דבר! אדרבא, אפילו יהיו מפגשים מוצלחים בין "כנען" או "שם כנען" בדילוג לבין "כנען" שבטקסט, לא יקדם אותנו הדבר כלל בחקירתנו את עניין 70 העמים. לכן, לפי השערת המחקר, צריכות שתי ההצעות להיכשל, ואכן (כך מדווחים המבקרים) – נכשלו …

צריך לציין, כי דבריהם, ששתי ההצעות הללו מהוות את "התבניות ההגיוניות ביותר על פי הסברו של הגר"א" [4] – אינם יכולים לעורר אלא תמיהה רבתי.

2. שאלה של עברית:

המבקרים הוסיפו וטענו, כי הצמדנו את הקידומת "עם" גם לצורת רבים כמו "לודים", דהיינו "עם לודים", ושלהצמדה כזו אין כל קשר עם הקריטריון הראשון של הגר"א.

תשובתי:

א. ראשית, לדעת רבים [5], "לודים" הוא שם איש, וכן "ענמים" וכו'. ולכן אין הבדל בין "לודים" ל"גמר" או "יון".

ב. גם לדעת הסוברים ש"לודים" הוא ברבים, הרי שם העם הוא "לודים", ויש משמעות ברורה לצרוף "עם לודים" [6].

3. מה עם "גוי"?

המבקרים החליפו את "עם" ב"גוי" בטענה המדהימה כי התורה משתמשת במלה "גוי" במשמעות “nation” ולא במלה "עם" ("עם for nation not גוי the Torah uses the word"). הם מסתמכים על דברי הגר"א בפירושו "אדרת אליהו" לישעיהו (א', ד').

תשובתי: גם הטענה וגם הראייה אינן נכונות.

א . הטענה, שהתורה משתמשת דווקא ב"גוי", פשוט אינה נכונה. למשל, באנציקלופדיה מקראית (ערך "עם", כרך ו' עמ' 235), אנו מוצאים דיון מה הם המובנים של "עם" במקרא:

ההוראה של people, nation לגוניה, היא הרווחת בלשון המקרא. באותה הוראה משמשים במקרא אף גוי ולאום. יש המבקשים (רוסט, ספייזר) להבחין בשימוש המקראי של עם וגוי גוני משמעות אלו: גוי עניינו תושבי ממלכה או חבל ארץ, ואילו עם (לפי ספייזר) כרוך במוצא אחד, ויש בו משום קרבת משפחה, שותפות גורל וזיקה לאלהי העם.

כלומר, לא רק שהשימוש של "עם" במשמעות people, nation רווח במקרא, אלא נלמד מכאן, שבמקרה של בני נח, המונח המתאים הוא "עם" ולא "גוי", שכן הדגש הוא על המוצא האחד.

נשים לב, שלא הסתמכתי על האנציקלופדיה בהכרעה בין "עם" ל"גוי" (כיצד נעשתה ההכרעה – ראה סעיף ה'). על כל פנים, ברור שהטענה, כי התורה משתמשת דווקא ב"גוי" – אינה נכונה.

ב . גם הראייה שהביאו המבקרים לטענתם אינה נכונה. הגר"א כותב בפירושו "אדרת אליהו" לישעיהו (א', ד'):

ההפרש בין גוי ובין עם, כי עם יאמר על קיבוץ אנשים רבים יהיו המוניים או שומרי הדת או בלתי בעלי דת, אבל גוי אינו אלא שומרי הנימוס כראוי, אף היחיד ששומר הנימוס שקבלוהו הרבים יקרא גוי. ז"ש חז"ל ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצוינים שם.

כלומר, השימוש ב"עם" נכון בכל מקרה, ואילו השימוש ב"גוי" מוגבל למקרים מסוימים, ומתאים אף לאדם יחיד [7].

לפני כל מי שעדיין חושב ש"גוי" מתאים לא פחות מ"עם", עומדת האפשרות הפשוטה לערוך שני חישובי מובהקות של מדגם העמים:

א. כאשר ביטוי מס' 1 הוא "עם X ",

ב. כאשר ביטוי מס' 1 הוא "גוי X ",

ולהכפיל את המובהקות הטובה ביותר פי 2.

זה הכל! …

 

ג. "לשון" מול "שפה":

המבקרים הצביעו על כך, שבעוד שבדברי הגר"א המצוטטים בסעיף א' נזכר המונח "לשון", אני השתמשתי לצורך מדגם העמים במונח "שפה". הם תרגמו "לשון"="dialect" ו"שפה"="language", והסתמכו בכך, לדבריהם, על פירושו של רבי שמשון רפאל הירש לתורה [8] (כאן, בפרק י' בבראשית). על כן טענו המבקרים כי הגר"א בהשתמשו ב"לשון" התכוון דווקא ל- dialect, בעוד אני השתמשתי במונח language כסימן היכר לעם.

תשובתי: המונח dialect אינו סימן היכר לעם אלא דווקא language (כפי שהוכחתי במאמר עצמו על פי האנציקלופדיה העברית ומילון אוקספורד).

1. המעניין הוא, שלפי פירושו של רש"ר הירש עליו הסתמכו המבקרים, סימן ההיכר לעם (המפורש בטקסט המקראי כאן: פרק י"א, א'), הוא דווקא "שפה" [9] (language) ולא "לשון" (dialect) – בדיוק כפי שבחרתי! מוזר מאד שהם שכחו לציין זאת.
2. ועתה לדברי הגר"א: בשפה העברית ישנם רבדים שונים [10], החל מרובד לשון המקרא ועד רובד לשון ימינו. דברי הגר"א כתובים בלשון חכמים. והנה, עובדה פשוטה היא שיש הבדל בין לשון מקרא ללשון חכמים, וכלל גדול אמרו חז"ל: "לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמם" [11]. בלשון חכמים, גם "שפה" של לשון המקרא מכונה "לשון", ובפרט המונח "שפה" הכתוב אצל בני נח [12]. כך שאין שום בסיס לטענת המבקרים, שהגר"א התכוון דווקא ל- dialect.

לסיכום: מתברר, שאפילו לפי מפרש המקרא שהמבקרים מסתמכים עליו, הבחירה הנכונה היא "שפה". בפרקים הבאים יתבאר, כיצד דרך "מכנית" (ללא פרשנות), הביאה לאותה בחירה.

לפני כל מי שעדיין חושב ש"לשון" מתאים לא פחות מ"שפה", עומדת האפשרות הפשוטה לערוך שני חישובי מובהקות של מדגם העמים:

א. כאשר ביטוי מס' 3 הוא "שפת X",

ב. כאשר ביטוי מס' 3 הוא "לשון X",

ולהכפיל את המובהקות הטובה ביותר פי 2.

 

ד. מרחב האפשרויות:

"החלק הרגולרי" הוא ביטויים מן הצורה "קידומת X", כאשר X הוא אחד מן השמות הכלולים ב"לוח העמים", ו"קידומת" היא מלה בסמיכות. לפי השערת המחקר מסתבר הדבר, כי לצורך תאור נושא מקראי, הוצפנו ביטויים בהעדפת לשון המקרא.

כאן נמנה את האפשרויות לבחור קידומות מקראיות לצורך יצירת ארבעה ביטויים המבטאים את ארבע הקטגוריות (לפי דברי הגר"א):

1. שם העם. 2. ארצו. 3. לשונו. 4. כתבו.

נתחיל במלים שהגר"א נקב בהן: עם, מדינה, ארץ, לשון, כתב, גוי, אמה.

(א) נבדוק אם מלים אלו מקראיות, ונאתר את המלים הנרדפות במקרא לגבי כל אחת מן המלים הללו על ידי שימוש ב"קונקורדנציה חדשה לתנ"ך" (להלן, קח"ל) [13]. בקח"ל ממוינים מופעי כל מלה לפי המשמעים השונים שלה. המשמעים מוגדרים על ידי מלים נרדפות ו/או משפט מגדיר. באמצעות קח"ל, איתרתי את הנרדפות המקראיות (פירוט מלא במוסף לנספח זה), הניתנות כאן לפי הקטגוריות:

1. "עם", "אמה", "לאם", "גוי".
2. "ארץ", "מדינה".
3. "לשון", "שפה".
4. "כתב".

(ב) קיום מלה מקראית אינו מבטיח שיש שימוש במקרא לצורת הסמיכות שלה. נברר באמצעות קח"ל, לאלו מן המלים שנמצאו ב(א) ישנה במקרא הצורה המבוקשת של סמיכות (בקח"ל מופרדות צורות אלה בפני עצמן). מתברר כי המלים דלקמן נמצאות במקרא בצורת הסמיכות הנדרשת ("סמיכות, יחיד"):

1. עם, גוי. 2. ארץ. 3. לשון, שפה. 4. כתב.

לסיכום: נסכם את האפשרויות:

ישנן שתי אפשרויות לקטגוריה 1, אפשרות אחת לקטגוריה 2, שתי אפשרויות לקטגוריה 3 ואפשרות אחת לקטגוריה 4. כלומר, 2121=4 אפשרויות. ישנה עוד אפשרות - לקחת הכל: סך הכל ישנן 5 אפשרויות לבנות את החלק הרגולרי של מדגם העמים.

לקורא המעונין, אציג כאן את המובהקות עבור האופציה של "הכל" (גם "עם" וגם "גוי", גם "שפה" וגם "לשון"):

• בשיטת הרנדומיזציה המקורית, עם 1,000,000,000 פרמוטציות מקבלים:

r₁=1.48X10^-6     r₂=3.70X10^-6

• בשיטת RPWL , עם 1,000,000,000 פרמוטציות מקבלים:

r₁=3.21X10^-7,     r₂=1.37X10^-6

 

ה. הכרעות:

בסעיף הקודם מניתי 5 אפשרויות להרכיב את החלק הרגולרי של מדגם העמים עם קידומות מקראיות. זה מספר האפשרויות אם מתעלמים מכל שיקול אחר, ואז אין הבדל בין "עם" ל"גוי" (בקטגוריה 1) ובין "לשון" ל"שפה" (בקטגוריה 3).

אבל, ייתכן שיש הבדל בשימוש של הנרדפות האלו במקרא, ויש ביניהן "מתאימות יותר" לצירוף "קידומת X" (כאשר X שם של עם), ויש שהן "מתאימות פחות".

אפשר לטפל בשאלה זו ברמה הפרשנית: כפי שדנתי בסעיף ב' ב"עם" ו"גוי" ובסעיף ג' ב"לשון" ו"שפה". לעומת זאת, כאן ננסה להכריע בדרך "מכנית" ללא הזדקקות לפרשנות.

הכרעה לפי שכיחות:

כשנה לאחר שפרסמנו לראשונה את העבודה על מדגם העמים, התפרסמה חוות הדעת של פרופסור שלמה זלמן הבלין [14] המתארת את הכללים לפיהם הכין את רשימת גדולי ישראל (ראה על כך ב"צופן בראשית" כרך א' פרק ז'). מתברר, שהכריע בין אפשרויות מסוימות לפי שכיחות הופעתן במאגר מידע [15].

ננצל את העובדה שבקח"ל מצויינות צורות הסמיכות, ונברר עבור כל מלה בקטגוריות 1 ו- 3 (בהן יש יותר מאפשרות אחת), את שכיחות השימוש בצורת הסמיכות הנדרשת כאן ("סמיכות, יחיד"), ונכריע לפי השכיחות.

1. 
   

   המלה	סמיכות, יחיד	מופעים בתנ"ך
   עם	עם	63
   לאם	לאם	0
   אמה	אמת	0
   גוי	גוי [16]	1

   
   
2. 
   

   המלה	סמיכות, יחיד	מופעים בתנ"ך
   לשון	לשון	3
   שפה	שפת	5

תוצאה: נסמן ב- X אחד מן השמות הכלולים ב"לוח העמים". הביטויים המבוקשים יהיו:

1. "עם ". 2. "ארץ ". 3. "שפת ". 4. "כתב ".

הערה: במקרה של "עם" ו"גוי" ההכרעה ברורה. במקרה של "שפה" אכן יש רוב. עדיין צריך להסתפק אם ההכרעה לפי כלל השכיחות צריכה להיעשות על פי רוב כל שהוא, או דווקא אם ישנו הבדל בסדר גודל.

הכרעה לפי "בטיחות":

זו הדרך בה נקטתי בעבודה המקורית. בררתי עבור הקטגוריות 1 ו- 3 (בהן יש יותר מאפשרות אחת), איזו קידומת "בטוחה יותר": בדקתי באמצעות קח"ל, האם הקידומת נמצאת בתנ"ך עצמו בצירוף המבוקש עם X אחד או יותר מ"לוח העמים".

הרעיון הוא, שרק לגבי עמים השייכים ל"לוח העמים" קיימת המסורת, שהם עמים לכל דבר, ולכן הם בוודאי ראויים להיות מאופיינים על ידי סימני ההיכר של עם. לעומת זאת, איך אפשר להכריע מי מן הקידומות האפשריות מבטאה סימן היכר לעם, על פי קידומת הצמודה לשם, שאיננו בטוחים שהוא שם של עם [17]?

תוצאה: התברר, שבקטגוריה 1 רק ל"עם", ובקטגוריה 3 רק ל"שפת" היה הצרוף המבוקש בתנ"ך. כלומר, קבלנו שוב:

1. "עם ". 2. "ארץ ". 3. "שפת ". 4. "כתב ".

ו. מדוע הסתמכנו דווקא על קטע זה של הגר"א:

המבקרים ציינו כי מצאו שני קטעים אחרים מדברי הגר"א, הדנים בנושא שלפנינו. לנוחיות הקורא, אביא כאן שני קטעים אלה:

1. פירוש הגר"א "אדרת אליהו" לישעיהו פרק א' פסוק ד':

אחר המבול נתחלקו לשבעים אומות אם בסיבת פירוד משפחה ומשפחה לעצמה, או מחמת לשונות מופלגות, או ארצות מופלגות, או נימוסים מופלגים, וז"ש למשפחתם בארצותם ללשונותם לגויהם.

2. פירוש הגר"א לאסתר על דרך הפשט, פרק א' פסוק כ"ב:

כי האומות נחלקו בד' דברים, בכתב ולשון, וארץ שכל אומה יש לו ארצו, ובמלבושים.

הקורא מוזמן להשוות מקורות אלה לדברי הגר"א (בפירושו לאיוב) שהבאתי בסעיף א'. לדעתי, אין ספק שרק בפירוש לאיוב נמצא הדיון היסודי בסימני היכר לעם. בפרט, בפירוש לישעיהו כתובות רק הסיבות לפירוד, אך חסרות הגדרות חיוביות של סימני היכר.

לקורא שאינו מעוניין בלימוד ההבדלים בלשונות הגר"א, אנו יכולים להציע הצעה פשוטה: להכפיל את המובהקות במספר האופציות: ישנה אופציה לקחת כל טקסט של הגר"א בפני עצמו, ועוד אופציה - לקחת את האיחוד שלהם. סך הכל: 4 אופציות.

עדכון מספר האפשרויות : אם מתעלמים מפרשנות ונמנעים מהכרעה, הרי בחירת פירוש הגר"א לאיוב היא אחת מארבע אפשרויות, והבחירה של ארבע הקידומות עבור הפירוש הנבחר היא אחת מחמש אפשרויות. יש לנו סך הכל: 54=20 אפשרויות.

לקורא המעונין, אציג כאן תוצאות מדידה עבור שתיים מן האפשרויות הללו.

א. המובהקות עבור האופציה של איחוד הטקסטים: תוספת שני הטקסטים של הגר"א תורמת למעשה שלוש קידומות הנמצאות במקרא בצורת הסמיכות הדרושה: "משפחת", "בגדי" ו"מנהג" (פרטים ראה במוסף לנספח).

• בשיטת הרנדומיזציה המקורית, עם 1,000,000,000 פרמוטציות מקבלים:

• בשיטת RPWL, עם 1,000,000,000 פרמוטציות מקבלים:

r₁=2.0X10^-9,      r₂=4.23X10^-7

ב. אם נחשב את המובהקות של איחוד הטקסטים, באפשרות שבה לא מכריעים בין הקידומות המקראיות הנמצאות במקרא בצורת הסמיכות הדרושה (זו האפשרות שבסוף סעיף ד', בה נלקחים גם עם וגם גוי, גם שפה וגם לשון), נמצא כי

• בשיטת הרנדומיזציה המקורית, עם 1,000,000,000 פרמוטציות מקבלים:

r₁=1.15X10^-7,      r₂=5.26X10^-7

• בשיטת RPWL , עם 1,000,000,000 פרמוטציות מקבלים:

r₁=2.6X10^-8,      r₂=2.26X10^-7

 

לסיכום:

טענות המבקרים כי הצלחת החלק הרגולרי של מדגם העמים נובעת מ"חופש" בבחירת הקידומות – מופרכות לחלוטין.

 

מוסף

מרחב האפשרויות:

איתור הנרדפות המקראיות :

נתחיל במלים שהגר"א נקב בהן: עם, מדינה, ארץ, לשון, כתב, גוי, אמה. נבדוק אם מלים אלו מקראיות, ונאתר את המלים הנרדפות במקרא לגבי כל אחת מן המלים הללו על ידי שימוש ב"קונקורדנציה חדשה לתנ"ך" (קח"ל). בקח"ל ממויינים מופעי כל מלה לפי המשמעים השונים שלה. המשמעים מוגדרים על ידי מלים נרדפות ו/או משפט מגדיר.

איתור הנרדפות המקראיות:

לקטגוריה 1:

א1. בערך "עם" (עמ' 882), אנו מוצאים 5 משמעים שונים. המשמע הראשון הוא זה המבוקש. נמצאות שם הנרדפות: "אמה", "לאום", "גוי".

א2. נבדוק לפי כותרות הערכים בקח"ל, אלו מן הנרדפות הן מקראיות, ומהו איותן המדויק. תוצאת הבדיקה: "אמה", "לאם", "גוי".

 

ב1. בערך "גוי" (עמ' 228), אנו מוצאים שני משמעים שונים. המשמע הראשון הוא זה המבוקש. נמצאות שם הנרדפות: "עם" ו"אמה".

ב2. כבר ב- א' התברר ש"עם" ו"אמה" הן מקראיות וזה כתיבן.

 

ג1. בערך "אמה" (עמ' 82), אין חלוקה למשמעים, ונמצאות שם שתי נרדפות: "עם" ו"שבט".

ג2. למלה "שבט" מובן אחר ( tribe ) מאשר זה המבוקש כסימן היכר לעם. [אפשר לאשר זאת על ידי בדיקה בערך "שבט" (עמ' 1104) בקח"ל, שם אין נרדפות כמו "עם", "אמה", "לאם" או "גוי", או משמע כזה.] נותר לנו "עם".

 

לקטגוריה 2:

א1. בערך "ארץ" (עמ' 112), אנו מוצאים 3 משמעים שונים. המשמע השלישי הוא המבוקש. נמצאת שם מלה נרדפת אחת: "מדינה".

א2. בדיקה באמצעות קח"ל אם זו נרדפת מקראית ומה איותה המדויק. תוצאת הבדיקה: "מדינה".

 

ב1. בערך "מדינה" (עמ' 623), אנו מוצאים משמע אחד, לו שייכת נרדפת אחת: "ארץ".

ב2. כבר ב- א1 התברר ש"ארץ" היא מקראית וזה כתיבה.

 

לקטגוריה 3:

א1. בערך "לשון" (עמ' 611), אנו מוצאים 4 משמעים שונים. המשמע השני הוא המבוקש. נמצאות שם הנרדפות: "שפה" ו"דבור".

א2. למעשה, למלה "דבור" מובן אחר מאשר זה המבוקש כסימן היכר לעם, אלא שאבחנה זו אינה כלולה במיון של קח"ל. נוסף לכך, מלה זו אינה מקראית. התוצאה: "שפה".

 

לקטגוריה 4:

א1. בערך "כתב" (עמ' 567), אנו מוצאים שני משמעים שונים. המשמע השני הוא המבוקש. אין שם נרדפות.

 

הקידומות מן הטקסטים הנוספים של הגר"א:

א. הקידומות לפי "אדרת אליהו" לישעיהו פרק א' פסוק ד':

את דברי הגר"א עצמם ראה בסעיף א' ובסעיף ו'.

המבקרים הציעו את הקידומות: 1. משפחת. 2. לשון. 3. ארץ. 4. נמוס.

1. "משפחת" – למעשה, אין להסיק מדברי הגר"א שקידומת זו היא סימן היכר לעם. למרות זאת, נתקדם ונאתר את הנרדפות המקראיות:
   א. בקח"ל בערך "משפחה" (עמ' 721), אנו מוצאים 3 משמעים שונים. המשמע השני הוא המבוקש. נמצאת שם הנרדפת המקראית: "לאום".
   ב. בדיקה באמצעות קח"ל מבררת שהכתיב המקראי של הנרדפת הוא "לאם".
   ג. מבין שתי המלים רק "משפחה" נמצאת במקרא בצורת הסמיכות: "משפחת".
2. "לשון" – כבר נדון לעיל.
3. "ארץ" – כבר נדון לעיל.
4. "נמוס" – מלה זו אינה נמצאת בקח"ל כי אינה מקראית. האלגוריתם המתואר בסעיף ד' ("מרחב האפשרויות") אינו מטפל במקרה כזה. ישנה אפשרות למחוק מלה זו. המבקרים העדיפו להשתמש במלה. גם אני אעשה כן. פניתי למילון החדש [18] של מחבר הקח"ל. מתברר, שהצורה התקינה של המלה היא דווקא "נימוס" (וכך גם כתוב בדברי הגר"א). המילון נותן מלה נרדפת: "מנהג". זו מלה המופיעה במקרא ובצורה המבוקשת: "סמיכות, יחיד" [19]. אומנם, כמה מפרשי מקרא פירשו "מנהג" כ- driving, אך מפרשים אחרים [20] אכן מפרשים "מנהג" כ- manners (בניגוד לדברי המבקרים). ולכן, בוודאי ש"מנהג" עדיף על "נימוס" (שלכל הדעות אינה שייכת ללשון המקרא).

סיכום: לפי מקור זה יש בידינו הקידומות האפשריות הבאות:

1. משפחת. 2. לשון, שפת. 3. ארץ. 4. מנהג.

אם נכריע עבור קטגוריה 2 לפי סעיף "הכרעות", נקבל:

1. משפחת. 2. שפת. 3. ארץ. 4. מנהג.

ב. הקידומות לפי פירוש הגר"א לאסתר א', כ"ב:

את דברי הגר"א עצמם ראה בסעיף ו'.

המבקרים הציעו את הקידומות: 1. כתב. 2. לשון. 3. ארץ. 4. מלבוש, לבוש, בגד.

המלים המתאימות לקטגוריות 1 - 3 כבר נדונו לעיל. נותר לדון בקטגוריה 4.

"מלבוש" – כאן טעו המבקרים טעות מוזרה כאשר כתבו "מלבוש" ביחיד במקום המלה "מלבושים" הכתובה בדברי הגר"א, ואף תרגמו "מלבושים" ל- dress במקום ל- garments.

א . נאתר את הנרדפות המקראיות: בקח"ל בערך "מלבוש" (עמ' 661), אנו מוצאים משמע אחד. נמצאות שם שתי נרדפות: "לבוש" ו"בגד".
ב. בדיקה באמצעות קח"ל מבררת, שמלים אלו מקראיות וזה איותן.
ג. מבין שלוש המלים רק "בגד" נמצאת במקרא בצורת הסמיכות המבוקשת: "בגדי".

סיכום: לפי מקור זה יש בידינו הקידומות האפשריות הבאות:

1. כתב. 2. לשון, שפת. 3. ארץ. 4. בגדי.

אם נכריע עבור קטגוריה 2 לפי סעיף "הכרעות", נקבל:

1. כתב. 2. שפת. 3. ארץ. 4. בגדי.

 

מקורות והערות

1. ר' אליהו מוילנא, דבר אליהו: באור על ספר איוב.
(חזור)

2. הגירסה אדומים כתובה במקצת ההעתקות, והיא תואמת את תחביר המשפט ומשמעותו. באחרות הועתק אדומי – אשר אינו מתאים לתחביר. ייתכן, שבמקור היה כתוב אדומי' (דרך קיצור מקובלת).
(חזור)

3. למשל, א. אבן-שושן, המילון החדש, קרית ספר, ירושלים 1989.
(חזור)

4. במקור:

“…the most reasonable constructions suggested by the Vilna Gaon’s explanation”
(חזור)

5. רד"ק לבראשית י', י"ג. הוא מסתמך על מדרש חז"ל. גם מחוץ למסורת חז"ל יש המפרשים כך: ראה באנציקלופדיה המקראית, כרך ד' ערך לוד, עמ' 439: "לודים אחד מבניו של מצרים".
(חזור)

6. דוגמאות מעין זה: "עם כתים" (רמב"ן, במדבר כ"ד, כ"א), "עם פלשתים" (אבן עזרא, זכריה ט', ז'). [וראה גם "עם היבוסי" – מצודת דוד, שמואל ב' פרק ה', ו'].
(חזור)

7. יש להעיר שבשני מקומות אחרים (חבקוק ב', ה', ודברי הימים א' ט"ז, כ"ד – אותם לא הביאו המבקרים) כתב הגר"א (או כתבו בשמו) להיפך: ש"גוי" מציין דווקא את ה"המוניים". בכל מקרה, לא הסתמכתי על דבריו אלה.
(חזור)

8. רבי שמשון רפאל הירש, פירוש לתורה, מוסד יצחק ברויאר התשמ"ט.
(חזור)

9. רש"ר הירש מפרש את המלים "לשון" ו"שפה" בבראשית פרק י' פסוק ה', בו נזכר המונח "לשון", ובפרק י"א פסוק א' בו נזכר המונח "שפה". לדבריו מתוארת בפרק י' תחילת יצירת העמים הנפרדים, תהליך שהתחיל על ידי היווצרות "דיאלקטים שונים" של השפה האחת. תהליך זה נסתיים רק שנים רבות אחר כך, כמתואר בפרק י"א, עם היווצרות "שפות זרות לחלוטין". הוא מסביר כי יש לומר שפה גרמנית, שפה צרפתית, ואין לבטא עניין זה על ידי "לשון".
(חזור)

10. למשל, מילון סטנדרטי כמו "המלון החדש" מבחין בחמישה רבדים עיקריים (ראה בהקדמה למילון).
(חזור)

11. תלמוד בבלי חולין דף קל"ז ע"ב, ע"ז דף נ"ח ע"ב. בכלל זה השתמשו פרשני המקרא המובהקים כמו אבן עזרא האומר במפורש: "וכן אמרו לשון מקרא לחוד ולשון תלמוד לחוד" [קהלת ה', א', ואסתר ח', י"ז]. גם העוסקים בפירוש לשון החכמים במשנה נזקקים לכלל זה [ראה, למשל, בתוספות יום טוב פסחים פ"א, מ"ב, ותמורה פ"ה, מ"א ועוד]. ראה דוגמא בהערה הבאה.
(חזור)

12. על בני נח כתוב: "ויהי כל הארץ שפה אחת" [בראשית יא, א], ומפרש שם אבן עזרא: "טעם שפה אחת – לשון אחת", וכן הרד"ק שם: "שפה אחת – כלומר, לשון אחת וכו'". ויחס זה מובלט במדרש "כבוד חופה":
--- שהיו כולם מדברים בלשון אחד שנאמר "ויהי כל הארץ שפה אחת", וכן עתידין ישראל שידברו בלשון אחת שנאמר "כי אז אהפוך על עמים שפה ברורה וכו'."
(חזור)

13. אבן שושן (עורך), קונקורדנציה חדשה לתורה נביאים וכתובים, קרית ספר, ירושלים התשמ"א.
(חזור)

14. ש. ז. הבלין, חות דעת, ירושלים התשנ"ז (1996).
(חזור)

15. פרוייקט השו"ת, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן.
(חזור)

16. מעניין לציין, שהאנציקלופדיה המקראית מדווחת לנו: "שימושו של השם גוי בסמיכות יחיד נדיר הוא במקרא". (ערך "גוי", כרך ב' עמ' 457).
(חזור)

17. דוגמאות: 1. לגבי "גוי" קיים רק הצרוף "גוי כרתים" (צפניה ב', ה'), והמפרשים כתבו שאינו עם (לפי תרגום יונתן "כרתים" כלל אינו שם, ומהגר"א לדברי הימים א', י"ח מבואר שמסכים עמו. לפי רש"י "כרתים" הוא שם מדינה. לפי רד"ק ומצודת דוד "כרתים" היא משפחה). 2. לגבי "לשון", קיים הצרוף "לשון כשדים" (דניאל א', ד'). ומצודת דוד (שם ב', ד') ועוד מפרשים, מסבירים כי "לשון כשדים" היא בעצם ארמית. כלומר, "לשון" מתפרש כאן כדיאלקט בלבד. ובאמת, ישעיהו הנביא מכנה את הכשדים: "זה העם לא היה" (כ"ג, י"ג), ופירש שם רש"י: "אשר לא כדאי הוא להיות עם". [ובפירושו לתורה (דברים ל"ב, כ"א) פירש רש"י "לא עם" על הכשדים שהם "אומה שאין לה שם".]
(חזור)

18. א. אבן-שושן, המילון החדש, קרית ספר, ירושלים 1989.
(חזור)

19. מלכים ב' ט', כ'.
(חזור)

20. למשל, פרשן קלסי כמו "מצודת דוד" לפסוק הנ"ל.
(חזור)

 

חזור לראש הדף