ב"ה                                                                                                  י"ח באיר התשס"א

 

הערה על תגובת מקי על מאמרנו
"על מדע ועל פרודיה"

מאת דורון ויצטום

 

תגובתו של מקי [1] ,“Codes in War and Peace - a reply to Doron Witztum” אמורה להיות תשובה על מאמרנו [2] "על מדע ועל פרודיה: הפרכה גמורה של הטענה המרכזית של “.MBBK אבל, למרבה הצער היא מכילה השמצות, סילופים ואף לא תשובה מדעית אחת לעבודתנו. רק למען הסדר הטוב נגיב בקצרה לדבריו.

א.
להערה 1: אנו עוסקים במדע ולא בבלשות. הידע הברור הוא שמר לויטן (שכלל אינו מומחה בתחום הביבליוגרפיה הרבנית) הכין את הרשימות עבור מקי (ומקי אינו מכחיש זאת). אלא שכאן, באופן מפתיע, טוען מקי שהוא מחביא אדם נוסף שהכין את הרשימות. אין לנו ספק שאם אדם זה היה מומחה מקצועי כמו פרופ' הבלין או אפילו כמו ד"ר עמנואל - מקי לא היה צריך להחביא אותו כל כך הרבה שנים מתחת לשטיח.
נזכיר לקורא (ראה [2], פרק ב, "פרשת כהן") את הטענות של מקי ושות' שהתפרסמו בשני שלבים:

א. טענתם שפרופ' כהן עזר בהכנת רשימתם.
ב. טענתם שפרופ' כהן אישר כי רשימתם מתאימה לכללי הבלין באותה המידה כמו רשימת הבלין.

שתי הטענות הוכחו ב[2] כשקריות, ומקי רוצה לנחם אותנו שבכל זאת ישנו עוד אדם מאחורי הקלעים, ואנו מתבקשים לסמוך עליו! - זו בדיחה גרועה.

להערה 2: מקי חוזר על טענתו שהוא מתנגד לאתגר שהצענו (שמומחה בלתי תלוי יכין רשימה חדשה של שמות וכינויים עבור אישי הרשימה השניה לפי כללי הבלין) בתירוץ שהכללים הוכנו מאוחר יותר. זה תירוץ ישן שלו.
גם ההתנגדות שלו וגם התירוץ נדונו בהרחבה והופרכו באופן שיטתי במאמרנו [2] (ראה בפרק א ובניספח). מקי לא ענה דבר על ההפרכה שלנו לגופו של דבר: כנראה אין לו מה לומר. לכן ההפרכה שלנו שרירה וקיימת.

להערה 3: מקי חוזר על טענתו האבסורדית כי פרופסור הבלין לא הכין את רשימות הכינויים שפורסמו על ידי WRR. זאת, בהתעלמו מדברי הבלין עצמו [3] כי אישר בזמן הסמוך לזמן הרכבת הרשימות כי "כל אחת משתי רשימות השמות והכינויים הנ"ל 'נקבעה על-פי שיקול דעתי, ועל-פי הבדיקות שערכתי בעזרת מאגר הנתונים שבמחשב שבמכון לאיחזור מידע באוניברסיטת בר-אילן, פרוייקט השו"ת". פרופסור הבלין חזר וכתב [4] כי הכין בעצמו את הרשימות וזאת ללא שום ידיעה על טיבה המדוייק של התופעה או על אופן המדידה וללא שום גישה לתוכנה הקשורה לנושא זה.

ב.
על הערות מקי לגבי הכינויים:
אישור ממומחה לביבליוגרפיה רבנית השולט בעברית הוא תנאי הכרחי לרשימת שמות וכינויים המתיימרת להיות "אותו הדבר" כמו רשימת הבלין (כלומר, תואמת את כללי האיות ואת כללי הבלין, או שוברת אותם באותה המידה).
גם מקי ושות' מבינים זאת. לכן, לגבי רשימתם הראשונה ניסו להטעות ולהציג את כהן כמומחה לביבליוגרפיה, וכמי שנתן אישור כזה לרשימתם.
אבל לאחר שהפרכנו במאמרנו [5] "הפרכה מופרכת", את רשימתם, כבר לא העיזו מקי ושות' להסתמך על מומחה, אפילו לא על אדם המוכן להזדהות בשמו, לצורך אישור הרשימה השניה שלהם, זו שפורסמה ב- Statistical Science . (ראה בהרחבה ב[2], בפרק ב).

במקום זאת, ניסו מקי ושות' לפזר מסך עשן, באמצעות תגובה [6], שחתום עליה "אנונימוס", על מאמרנו [5]. מקי טוען שלא ענינו ל"אנונימוס". אבל כבר כתבנו ב[2] (סוף פרק ג): "לדעתנו עבודה זו לוקה בליקויים של קודמתה כולל שקרים והטעיות, וכל בעל ידע בעברית ובביבליוגרפיה תורנית יכול להבחין בכך". לדעתנו, ההפרכות במאמרנו [5] ברורות ומספיקות למומחים בנושא ולכל מי שמבין ומוכן לעיין בחומר הביבליוגרפי. לאדם שאינו מבין בנושא, לא תועיל תגובה חדשה מפורטת. מה שכן יועיל לו, הוא חוות דעתם של מומחים. ואכן, הבאנו ב[2] חוות דעת של מומחים אמיתיים המסכימים עם [5], נגד דעת "אנונימוס".

דוגמאות לעבודת מקי - "אנונימוס":
1.         נבהיר את אחת הטכניקות העיקריות שלהם להטעיה.
הבלשן יעקב אורבך ז"ל, קבע את הכלל הבא עבור הניסוי שלנו: הכתיב צריך להיות "כתיב דקדוקי" (זה הכתיב הנכון בטקסט מנוקד), שהוא התואם לכתיב הנמצא בתורה. הרציונל שלו היה פשוט וברור:  יש לחפש בתורה בכתיב הנמצא בתורה.
יתר על כן, כך נקבע מראש לפני עריכת הניסוי הראשון, ובוודאי שלא היתה אפשרות לשנות זאת עבור הניסוי השני. לכן, הדרך היחידה היא לכתוב את השמות בעזרת מומחה, שיישם את כללי הכתיב הדקדוקי כפי שנוסחו על ידי אורבך בפרה-פרינט הראשון של מאמרנו (וכפי שמקי ושות' ביקשו מד"ר עמנואל לעשות).

מקי ו"אנונימוס" מניחים שרוב הקוראים שלהם אינם יודעים כלל עברית, ואינם מודעים לעובדה פשוטה: טקסטים לא מנוקדים, כמו עיתונים, ספרים ולהבדיל שו"ת הלכתית, כתובים בעברית בשיטת כתיב אחרת: כתיב מלא. לכן, הצהרותיו של מקי בהזדמנויות שונות כי צריך לקחת את השמות ממאגר השו"ת "כפי שהם" - מבוססות (במקרה הטוב) על חוסר הבנה בסיסי. לכן גם מקי ושות' יכולים להציג תמונות של שלטי חוצות, ספרים ואפילו ציטטות ממאמרי הבלין עצמו - וכל זה כלל אינו רלוונטי לניסוי שלנו, כי טקסטים אלה נכתבו בכוונה תחילה בשיטת כתיב אחרת.

נוסף לכך, ברור שאם מחבר (או עורך) מאזכר שם או כינוי של אישיות מסוימת לצורך מאמר ביוגראפי סתם, הוא יכול לנהוג בחופשיות לא רק בשאלת הכתיב אלא אף אינו חייב לדקדק מהו הכינוי המובהק ביותר מבין כמה אלטרנטיבות. כמו כן, יכול המחבר (או העורך) להרשות לעצמו להשתמש בביטויים לא-תקניים כמו "הבית יוסף" שהם מבחינת סלנג מקובל.
אבל כל זה אינו נכון לגבי חיפוש כינויים בתורה, כפי שהבלין עצמו בדו"ח שלו [3], כבר עמד על כך (ראה גם [5] חלק א).

2.         עבודת "אנונימוס" מסתמכת על כמה ספרים כמקור לכינויים ולאיות אלטרנטיביים, וגם לניגוח של עבודת הבלין.
אבל, כל הספרים האלה אינם מתיימרים להכריע בענינים לשוניים ובשאלות של איות (מן הסיבות שפרטנו בסעיף הקודם), ולכן אינם רלוונטיים לעניין זה.
עתה נוסיף לכך, שרבים מספרים אלה אינם מקצועיים מן הבחינה הביבליוגרפית. והרי דעת ד"ר שמחה עמנואל, המומחה של מקי, על כמה מספרים אלה [7]:

  • "חכמי ישראל" (הלחמי) - לא שווה כלום.
  • "אוצר הרבנים" (נתן צבי פרידמן) לא שווה כלום. זה סתם אוסף.
  • "מליצי אש" - לא מקצועי.
  • "אנציקלופדיה אוצר ישראל" - מיושן ולא מן השורה הראשונה. לא נחשב מדוייק היום. בשום אופן לא.
  • לגבי "אטלס עץ החיים" (של הלפרין) אמר שהוא מכיר רק את הכרך על הראשונים, ושם בדרך כלל מדוייק (הוא לא התייחס לכתיב שם).

יש בידינו ציטטה מדוייקת של דבריו לגבי כל ספר מהנ"ל.

ברור לנו, שמומחה לא היה מעיז להסתמך על הספרים הללו. מובן אם כן מדוע מחבר העבודה מסתתר מאחורי הכינוי "אנונימוס"!

ג.
נא לשים לב, שכל התגובה של מקי על מאמרנו [2], היא אך ורק בתחום הביבליוגרפי, מתוך הנחה שהקורא אינו מבין בזה. אבל בדיוק מסיבה זו, התרכזנו במאמרנו במוצהר בניתוח עובדתי, מדעי ולוגי המאפשר לקורא שאינו מתמצא בביבליוגרפיה תורנית להבין את התרמית בעבודת מקי ושות', ומפריך אותה לחלוטין. על כל זה לא ענה מקי דבר - כי אין לו מה לומר.

גם כאן, לא נכנס לוויכוח ביבליוגרפי שהקורא אינו מסוגל לעקוב אחריו [8]. נציין רק, שבדוגמא של "זכותא" מקי מתעלם לחלוטין מן העובדה שהוא ניסה להטעות את הקורא, וטען כי ל"זכות" לא קראו "זכותא" ולא "זכותו", בהסתמכו על ביבליוגרפיה שתומכת כביכול בדעתו, ומתוך בטחון שלאף אחד לא תהיה סבלנות לבדוק זאת. אך אנחנו חשפנו שזו הונאה.

כיוון שלרשימה של מקי ב"מלחמה ושלום" אין גיבוי מקצועי, וכיוון שהקורא אינו יכול לעקוב אחר הטיעונים הביבליוגרפיים, משמעותית ביותר האמינות של מקי. הדוגמא של "זכותא" היא דוגמא בולטת לחוסר היושר של מקי, ועל כך - הוא לא ענה דבר.


מקורות והערות:

1. תגובת מקי:

McKay, B. D. (2001). “Codes in War and Peace - a reply to Doron Witztum”. Available at http://cs.anu.edu.au/ ~ bdm/dilugim.

2. ויצטום, ד. (התשס"א). על מדע ועל פרודיה: הפרכה גמורה של הטענה המרכזית של MBBK.

3. הבלין, ש. ז. (התשנ"ז). חוות דעת.

4. הבלין, ש. ז. (התשנ"ט). מכתב לפרופסור ליאון גלזר, עורך ה- Statistical Science .

5. ויצטום, ד. (התשנ"ח). הפרכה מופרכת, או: איך נכשלה רשימת הרבנים ב"מלחמה ושלום". חלק א, חלק ב.

6. עבודת "אנונימוס":

Anonymous (1999). Equidistant letter sequences in Tolstoy's “War and Peace": Witztum’s “refutation” refuted. http://cs.anu.edu.au/ ~ bdm/dilugim /WNP.

7. שיחה טלפונית בליל ה', י"ג שבט התש"ס, בסביבות שעה 20:00.

8. נימנע כאן מוויכוח ביבליוגראפי, אולם נדגים את טיב העובדות עליהן נשען מקי. הוא מביא "הוכחה" לכך שהשם "זכות" הוא הנכון:

“For example, the signature "Zacut” appears almost 40 times in the same source in which Witztum found two examples of "Zacuto".

אבל בכתב היד של הספר אליו מתייחס מקי, אשר נכתב בחיי ר' משה זכותו, מופיע דווקא השם "זכותו" כמעט תמיד. רק המדפיס, שהוציא לאור את הספר שנים רבות לאחר מותו של ר' משה זכותו, הוא ששינה בהרבה מקומות מ"זכותו" ל"זכות".
[ראה "אגרות הרמ"ז", "מוגה ומתוקן על פי כת"י", הוצאת ישיבת החיים והשלום, ירושלים, התשנ"ט. כותרת הספר בעמ' א הערה 1, על פי כתבי היד: "כתבים שהשיב ...משה זכותו נר"ו". זו כותרת שנכתבה בחייו של ר' משה זכותו. ראה שם בדף ד, הערה 37, ש"כמעט תמיד" חתם "זכותו".]

 

חזור לראש הדף

 

 

 
אודות האתר אודות המחקר פרסומים מדעיים מאמרי מחקר ספרים ההתנגדות למחקר מה חדש? English
© כל החומר באתר זה, בעברית ובאנגלית, שחובר בידי דורון ויצטום, נכתב במקורו בעברית.
זכויות היוצר של החומר המוצג באתר זה [למעט חומר שיוצר(י)ו האחר(ים) יוזכר(ו) במפורש],
הן של דורון ויצטום, ת.ד. 16409 ירושלים, ישראל.